איזה הרגשה איומה, לדעת משהו ,שאסור לך לדעת שמכעיס אותך כל כך עד רמות שאתה לא רוצה לראות בן אדם מסוים יותר בחיים, אך ללא כל יכולת לעשות עם זה משהו כי הרי אסור לי לדעת את זה. ועכשיו שאני יודעת אין דרך חזרה.אני כבר יודעת..פתאום עכשיו הכול נהיה ברור,הכל מתבהר, הפאזל פתאום נהיה פתור.ורק אני מרגישה כמו אידיוטית שרק עכשיו הבנתי את הכול,הבנתי איך זה להרגיש ככה ולמזלי לא מניסיון,אלא ממידע שלא היה אמור להגיע אליי.בי אישית זה לא פגע אבל בה,מספיק שזה פגע בה. זה מספיק בשביל שתינו כי רק עכשיו אני מבינה כמה פגועה היא. ואיך הייתי יותר צריכה להזדהות איתה. מי יודע אולי אז, כשדיברנו, בקיץ שעבר היא התכוונה לספר לי היינו כל כך קרובות,לא היה לה למי לספר. אבל עכשיו שאני חושבת על זה הרי למה לה לספר לי? היא בטח חשבה שאני לא אבין אותה אבל אני כן מבינה אותה,כנראה שמאוחר מדי.עכשיו נותר רק לחכות ולראות מה יקרה.
ידעתי שאסור לי אבל לא יכולתי להתאפק. סליחה.
מקווה שאהבתם את הקטע,אני חייבת לומר שכל מילה במילה אמיתית מהחיים האמיתיים שלי.
מקווה שתזדהו.
לילה טוב!
;){kind=link}